מערת קשת

במרומי הגליל המערבי, תלויה לה בין שמיים לארץ קשת סלע גדולה על פני תהום עמוקה. מסלול קליל מוביל לתופעה גיאולוגית יפה זו אשר נמצאת על רכס אדמית, ולתצפית חובקת יער וים. טיול עם נוף עוצר נשימה של רכסים ירוקים, נחלים פתלתלים ופנורמת שקיעה מהיפות בארץ.
13/07/13

עונה מומלצת: כל השנה.

נקודת התחלה: פארק אדמית

נקודת סיום: מסלול מעגלי

רמת קושי: קל, נגיש לבעלי מוגבלויות

אורך המסלול: כק"מ.

משך הטיול: שעה-שעתיים.

 

אזור הטיול הוא בגבולו הצפוני של מערב הגליל. אין זה גבול טבעי בין שתי מדינות, אלא פשוט גדר המפרידה בין הרי הגליל "הישראליים" לבין הרי הגליל ה"לבנוניים" – כלומר גבול מדיני. אלא שכאן, במצוק הרם שבראשו נמצאת מערת קשת, הפרש הגובה בין הרכס עליו אנו עומדים לבין הרי הגליל שמתחתיו הוא כה רב, עד כי נדמה כאילו אנחנו כבר בארץ אחרת.

 

ההליכה למערת קשת כמוה כמעוף ציפור. כל יישוב או ערוץ נחל נראים מלמעלה כמשחק ילדים.

האחראי להיווצרות המצוק הרם, בשולי רכס אדמית, הוא קו שבר גיאולוגי רב-כוח, אשר בעקבותיו נישאה רמת אדמית כלפי מעלה.

 

הגישה למסלול היא מ"כביש הצפון" (מספר 899), כביש שלומי-סאסא. מערבית למושב יערה נפנה צפונה בכביש מתפתל המטפס אל עבר רמת אדמית. לאחר כ-4 ק"מ נפנה ימינה לדרך עפר רחבה וניסע בה כמה מאות מטרים עד לרחבת חנייה גדולה. כאן מתחיל מסלול ההליכה.

 

נצא מרחבת החניה ונפנה לכיוון המצוק. שביל ההליכה נסלל לזכרו של מג"ד גדוד ברק של חטיבת גולני, סא"ל אמיר מיטל הי"ד, אשר נפל במהלך פשיטה על יעדי מחבלים בלבנון בשנת 1988.

 

לאחר מספר דקות של הליכה נגיע אל מערת קשת. לפנינו תצפית עוצרת נשימה על המערה ועל הנוף הניבט ממנה. קשת סלע ענקית תלויה באוויר ותחתיה- תהום. מבט בוחן יגלה כי בעבר, לפני שקו השבר נשא את המצוק אל על, היתה המערה סגורה כמעט מכל עבריה, אלא שתהפוכות גיאולוגיות חשפו את פתחה הדרומי, והתמוטטות אדירה פערה את תקרתה.

 

מערת קשת היתה בעצם מערה קארסטית גדולה. בתהליך ארוך ורב שנים, עבר הסלע תהליך המסה כימי איטי ביותר. התקרה של המערה נעשתה דקה יותר ויותר, עד שאירעה ההתמוטטות. כל שנותר מהמערה הוא קשת הסלע הנישאת לעדות עד היום הזה. צורתה המיוחדת של מערת קשת מושכת אליה תיירים וחובבי סנפלינג רבים.   הטרשונים, גושי סלע בולטים מעל פני הקרקע, שעליהם צועדים לכיוון המערה, גם הם תוצר של תהליך קארסטי ארוך - תהליך שבו מי גשם ממיסים את הפחמן הדו-חמצני באוויר ויוצרים חומצה פחמתית חלשה הממיסה את הגיר שעליו יושבת. עם הזמן נוצרים חללים בתוך סלע הגיר והסלע שעדיין לא הומס אלו הטרשונים שעליהם אנו דורכים.

אגדה עממית על היווצרות המערה המיוחדת מספרת כי היה היתה חבורת שודדים ערביים שמצאה את לחמה בשוד עוברי אורח שעברו בנחל בצת. לילה אחד נגלה הנביא מוחמד לאחד השודדים והזהיר אותם שאם לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם. בבוקר סיפר השודד החולמני על החזון שחזה, וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם הבטיחו לו שרק ישדדו את השיירה הגדולה המתקרבת אליהם ואז יחדלו ממעשיהם הרעים. השודדים העמידו אותו כתצפיתן בראש מערת הקשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו משם לתהום. בדיוק אז מוטט האל הטוב את תקרת המערה, על השודדים שעמדו עליה. רק במקום שבו עמד השודד הטוב נשארה התקרה, הלא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה.

בתחתית המערה שוכנים שפני סלע במאורותיהם. אם נהיה בשקט ונשב בסבלנות, אולי יזדמן לנו לפגוש בהם. האמיצים שבינינו יוכלו לרדת בסנפלינג מהקשת אל תחתית המערה. תחתינו מתפתל לו נחל בצת על שלל מעיינותיו. למעשה, מצוק אדמית הוא אחת מגדותיו של הנחל. הגדה השניה נראית מכאן נמוכה במיוחד, ועליה ממוקמים הישובים יערה- ממש מולנו, וקיבוץ אילון- במזרח.

 

גם העיירה שלומי נצפית מכאן, וכן חוף אכזיב, נהריה, עכו, ועד חיפה ורכס הכרמל בדרום. גוש ההרים המתרומם ממזרח הוא גוש הרי מירון.

 

לאחר שצפינו בנוף המרהיב נמשיך בשביל האדום מערבה, לאורכו של המצוק. בדרכנו נחלוף על פני סלעים משוננים ועל פני עצי אלון ואלה הנראים אכולים. עדרי עיזים עולים גם הם על מצוק זה, ועצי האלון והאלה ערבים לחיכם... רועי העיזים הם תושבי הכפר הבדואי ערב-אל-ערמשה, הנמצא בהמשך הכביש בו הגענו, מעבר לאדמית.

 

על השביל המוביל מערבה ממערת קשת מצויה נקודת תצפית "מצפה אמיר". בנקודת התצפית ישנה אבן סימון והכוונה לכל כיווני הרוח, ושם גם המקום לתפוס פינה שקטה אל מול הנוף, לנשום עמוק וליהנות מהקסם של המקום. כמובן שהעיתוי הטוב ביותר להגיע לכאן הוא בין הערביים על מנת לחוות את השקיעה המדהימה הצוללת אל הים הגדול.

 

אל החניון נגיע בהליכה על השביל המסומן אדום, ובהמשכו ירוק.